נקודת רתיחה
נקודת רתיחה היא הטמפרטורה בה לחץ האדים של נוזל מחומם שווה ללחץ האטמוספירי שמופעל עליו.
הגדרות ותכונות פיזיקליות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מכיוון שנקודת הרתיחה תלויה בלחץ האטמוספירי שבו מתרחש התהליך, ככל שהלחץ האטמוספירי נמוך יותר טמפרטורת הרתיחה תהיה נמוכה יותר. למשל נקודת הרתיחה של המים בגובה פני הים, שם הלחץ האטמוספירי הוא אטמוספירה אחת, היא 100 מעלות צלזיוס, בים המלח, שם הלחץ הוא 1.05 אטמ', היא 101 מעלות צלזיוס והיא יורדת ל-71 מעלות צלזיוס על פסגת האוורסט, שם הלחץ האטמוספירי הוא 0.3 אטמ'. כשמצוינת טמפרטורת הרתיחה של חומר מסוים, הכוונה היא לטמפרטורת הרתיחה בלחץ של אטמוספירה אחת, שהוא הלחץ בגובה פני הים.
בסיר לחץ אוטמים את הסיר, כדי להגביר את הלחץ של האדים. פעולה זו מעלה את טמפרטורת הרתיחה בתוך הסיר ומאפשרת בישול מהיר יותר.
נקודת הרתיחה נקראת כך בדרך כלל כאשר דנים בחומרים המהווים מוצק או נוזל בטמפרטורת החדר. כאשר דנים בחומרים המהווים גז בטמפרטורת החדר, מתייחסים בדרך כלל לנקודת הניזול שלהם. למשל כאשר מדברים על חנקן.
נקודת הרתיחה היא גם נקודת העיבוי בעת קירור של אדי חומר.
האנרגיה הנדרשת כדי להפוך נוזל לגז בנקודת הרתיחה נקראת אנתלפיית אידוי.
נוזלים יכולים להפוך לגזים גם בטמפרטורות שמתחת לנקודת הרתיחה, על ידי התאיידות.
נקודות רתיחה של חומרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נקודת הרתיחה הנמוכה ביותר של חומר היא נקודת הרתיחה (ניזול) של ההליום; 269- מעלות צלזיוס, כמעט האפס המוחלט (273-).
נקודת הרתיחה של חומר תלויה בעוצמת קשרי ואן דר ואלס וקשרי המימן שבין המולקולות שלו.
מדידה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניסיונית ניתן למצוא את נקודת הרתיחה של חומר בעזרת מַד רְתִיחָה (אֶבּוּלְיוֹמֶטֶר). המכשיר מוצא את הטמפרטורה של נקודת שיווי המשקל נוזל-גז, בתהליך איזוברי או איזותרמי. מד הרתיחה משמש כלי למדידת אחוז הכהל ביינות יבשים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אבי סאייג, מים לא רותחים רק ב-100 מעלות, באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 9 בנובמבר 2022
- נקודת רתיחה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
