חזית עממית
חזית עממית היא כינוי לקואליציה, ובפרט קואליציה שלטונית, המשלבת כוחות פוליטיים שמאליים המשתייכים לתנועת מעמד העובדים יחד עם כוחות פוליטיים ליברליים, פרו־קפיטליסטיים, לכאורה כאמצעי לבלימת איומים מצד כוחות ימין קיצוני ופשיזם. במסגרת קואליציה כזו מתמקדים כוחות סוציאליסטיים בתעמולה סביב המכנה המשותף הרחב, ולא סביב מאבק בקפיטליזם.
גישה זו מונגדת לגישת חזית מאוחדת, המתייחסת לקואליציה בין כוחות פוליטיים המשתייכים לתנועת העובדים בלבד לצורך פעולה משותפת נגד איומי ימין קיצוני ופשיזם, כאשר כל כוח מקדם הסברה פוליטית עצמאית מטעמו.
החזיתות העממיות הידועות ביותר פעלו במהלך שנות ה־1930 בספרד ובצרפת נגד הפשיזם.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החזיתות העממיות קמו בעיקר במהלך מלחמת העולם השנייה. לדוגמה, החזית העממית של ספרד לחמה במלחמת האזרחים בספרד כנגד כוחות פשיסטים של פרנסיסקו פרנקו בין יולי 1936 ל-1939.
גם בסין קמה חזית עממית שהשפיעה על הקמתה של הרפובליקה העממית של סין, במהלך שנות ה-20 וה-30.
בצרפת קמה החזית העממית (Front populaire), איחוד של מפלגות השמאל ואיגודי העובדים בצרפת שהתקיים מ-1936 ועד 1938. החזית נוצרה על מצע של מאבק משותף בפשיזם של תנועות הימין הקיצוני וכתוצאה מכך זכתה לתמיכה רבה בפרלמנט הצרפתי.
המפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית (CPUSA) פעלה שנים רבות כ"חזית עממית" אנטי־פשיסטית בה היו שותפים אינטלקטואלים רבים, בהם יהודים רבים ואמנים. הבכיר בהם היה הנרי ואלאס, לימים סגן הנשיא ה־33 של ארצות הברית.
