לדלג לתוכן

הידאקי אנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יפןיפן זהו שם יפני; שם המשפחה הוא אנו.
הידאקי אנו
庵野秀明
הידאקי אנו, 2016
הידאקי אנו, 2016
לידה 22 במאי 1960 (בן 66)
יפןיפן אובה, ימאגוצ'י, יפן
מדינה יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים Tama עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות נאון ג'נסיס אוונגליון
השכלה
  • אוניברסיטת אוסקה לאמנויות (1983)
  • Yamaguchi Prefectural Ube High School עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת פעילות מ-1982 עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק אנימטור, במאי
השקפה דתית אגנוסטיות עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג Moyoco Anno (מ-26 במרץ 2002) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • Nihon SF Taisho Award (1997)
  • Japan Movie Critics Award for Best Animation Director (2013)
  • פרס האקדמיה היפנית לאנימציית השנה (2022)
  • Japan Academy Prize for Best Film Editing (2017)
  • Japan Movie Critics Award for Best Animation Director (2022)
  • Tokyo International Film Festival Award for Best Artistic Contribution (2000)
  • Kinema Junpo Award for Best Screenplay (2017)
  • Tokyo Anime Award Best Director (2008)
  • פרס האקדמיה היפנית לבמאי השנה (2017)
  • Seiun Award - Best Media (22 ביולי 2017)
  • Animation Kobe Individual Award (1996)
  • מדליית כבוד עם סרט סגול (2022)
  • Art Encouragement Prizes (2017)
  • Japan SF Award Special Award (פברואר 2017)
  • Seiun Award - Best Media (אוגוסט 1990)
  • Tokyo Anime Award Best Director (2022) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb

הידאקי אָנוֹ (ביפנית: 庵野 秀明; נולד ב-22 במאי 1960) הוא במאי קולנוע, תסריטאי, אנימטור, מדבב ומפיק יפני. אנו מוכר כאחד היוצרים המשפיעים והבולטים ביותר בתעשיית האנימה והקולנוע היפני המודרני, ונודע בעיקר כיוצר, התסריטאי והבמאי של סדרת המופת המדע-בדיונית נאון ג'נסיס אוונגליון. סגנונו האמנותי מתאפיין בגישה פוסט-מודרנית, שילוב של אלמנטים פסיכולוגיים ואקזיסטנציאליסטיים, ואהבה עמוקה לז'אנר הטוקוסאטסו (סרטי אפקטים מיוחדים בלייב-אקשן).

תחילת דרכו וסטודיו גאינאקס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנו נולד בעיר אובה אשר ממוקמת במחוז ימאגוצ'י שביפן, והפגין עניין רב באנימציה וסדרות טוקוסאטסו כבר מילדותו. הוא החל את לימודיו באוניברסיטת אוסקה לאומנויות, שם החל ליצור סרטי חובבים קצרים עם חבריו ללימודים. עבודתו המקצועית הראשונה שזכתה להכרה רחבה הייתה כאנימטור בסרטו של הייאו מיאזאקי, "הנסיכה מעמק הרוחות" (1984). מיאזאקי התרשם עמוקות מכישרונו של אנו הצעיר והטיל עליו את המשימה המורכבת של הנפשת "הלוחם האלוהי" (God Warrior) בסוף הסרט, סצנה שנחשבת לנקודת מפנה בקריירה שלו[1].

בשנת 1984 היה אנו שותף להקמתו של סטודיו האנימציה המפורסם גאינאקס (Gainax). במסגרת הסטודיו ביצע את עבודת הבכורה שלו כבמאי מסחרי עם הסרט "Royal Space Force: The Wings of Honnêamise" (1987), ולאחר מכן ביים את סדרת הטלוויזיה המצליחה Nadia: The Secret of Blue Water (1990)(אנג').

נאון ג'נסיס אוונגליון והמשבר המנטלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות סיום הפקת "נדיה", שבה היה נתון ללחצים מרשתות השידור, שקע אנו בדיכאון קליני עמוק שנמשך כארבע שנים. חוויה אישית קשה זו היוותה את הבסיס הישיר ליצירתו המפורסמת ביותר – נאון ג'נסיס אוונגליון (1995–1996)[2].

הסדרה, שעסקה לכאורה במאבק של בני נוער המטיסים רובוטי ענק ("mecha") נגד מפלצות המכונות "מלאכים", פנתה במהרה למחוזות של ניתוח פסיכולוגי, עיסוק בבדידות, חרדה חברתית והפילוסופיה של ז'אן-פול סארטר וארתור שופנהאואר. הסדרה הפכה לתופעה תרבותית בקנה מידה עולמי ושינתה את פני תעשיית האנימה לחלוטין. עם זאת, סיומה המופשט והפילוסופי של הסדרה עורר את זעמם של מעריצים רבים, מה שהוביל את אנו לבימוי סרט הקולנוע המשלים The End of Evangelion (1997), שהציג גרסה ויזואלית, אפוקליפטית וקיצונית לסוף הסדרה.

סטודיו קארה ופרויקט ה"רה-בילד"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 עזב אנו את סטודיו גאינאקס והקים סטודיו עצמאי חדש בשם סטודיו קארה (Studio Khara). המטרה הראשונית של הסטודיו הייתה הפקתו של פרויקט הרה-בילד של אוונגליון (Rebuild of Evangelion) – סדרה של ארבעה סרטי קולנוע שנועדו לברוא מחדש את העלילה של הסדרה המקורית, תוך שימוש בטכנולוגיות אנימציה מודרניות ופיתוח נרטיב שונה[3].

הפרויקט נפתח עם הסרט Evangelion: 1.0 You Are (Not) Alone (2007) והגיע לסיומו המיוחל לאחר עיכובים רבים בשנת 2021 עם הסרט Evangelion: 3.0+1.0 Thrice Upon a Time. הסרט האחרון זכה לשבחים פנומנליים מצד המבקרים, שבר שיאי קופות ביפן, ונתפס בעיני רבים כסגירת מעגל אישית ואופטימית עבור אנו, המציגה את החלמתו המלאה מהמשבר הרוחני שליווה אותו בצעירותו.

מעבר ללייב-אקשן ופרויקט "Shin"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לעבודתו באנימציה, פיתח אנו קריירה ענפה כבמאי סרטי עלילה בלייב-אקשן. סרטו הבולט ביותר בתחום זה הוא שין גודזילה (Shin Godzilla; 2016), אותו ביים וכתב בשיתוף עם שינג'י היגוצ'י. הסרט היווה אתחול מודרני למותג גודזילה, ותפקד כסאטירה פוליטית חריפה על הבירוקרטיה היפנית בעקבות האסון הגרעיני בפוקושימה. הסרט זכה להצלחה קופתית כבירה וקטף שבעה פרסי אקדמיה יפנית, כולל פרס הסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר לאנו.

הצלחת הסרט הובילה ליצירת קולנועית משותפת המכונה "Shin Japan Heroes Universe" – פרויקט שבו אנו לקח על עצמו לכתוב ולביים מחדש את האייקונים התרבותיים הגדולים של הטוקוסאטסו היפני:

  • שין אולטרמן (Shin Ultraman; 2022) – סרט לו כתב את התסריט והפיק.
  • שין קאמן ריידר (Shin Kamen Rider; 2023) – סרט אותו כתב וביים, שהציג גרסה קולנועית אפלה וריאליסטית לגיבור העל היפני האיקוני[4].

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002 נישא אנו לאמנית המנגה המפורסמת מויוקו אנו. הזוג נחשב לאחד הצמדים היצירתיים המוכרים ביפן, וחייהם המשותפים ואופיו האקסצנטרי של אנו תועדו בדרכים קומיות במנגה פרי עטה של אשתו, "Insufficient Direction". אנו ידוע כצמחוני אדוק ושומר על קשרי ידידות קרובים אך מורכבים עם מנטור העבר שלו, הייאו מיאזאקי.

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Thomas Lamarre, The Anime Machine: A Media Theory of Animation, University of Minnesota Press, 2009.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הידאקי אנו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ Susan J. Napier, **Anime from Akira to Howl's Moving Castle**, Palgrave Macmillan, 2005, pp. 251–254
  2. ↑ Hideaki Anno, "What were we trying to make here?", **Neon Genesis Evangelion, Vol. 1**, Viz Media, 1998, Essay by the Director
  3. ↑ Patrick Macias, "The End of an Era: How Hideaki Anno Rebuilt and Finished Evangelion", **Otaku USA Magazine**, Fall 2021
  4. ↑ Matt Schley, "Hideaki Anno's Shin Universe expands with iconoclastic take on Kamen Rider", **Japan Times**, March 2023