ארץ הבסקים
| |||
 | |||
| מדינה / טריטוריה |
 ספרד צרפת | ||
|---|---|---|---|
| מחוז |
 חבל הבסקים נווארה הפירנאים האטלנטיים | ||
| ערים באזור | בילבאו (העיר הגדולה ביותר), באיון, סן סבסטיאן, וויטוריה. | ||
| בירת האזור | ויטוריה-גאסטייס | ||
| שטח | 20,947 קמ"ר | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה |
Mesa de los Tres Reyes  | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ באזור | 3,193,513 (2020) | ||
| ‑ צפיפות | 143.22 נפש לקמ"ר (2015) | ||
| קואורדינטות | 42°52′59″N 1°56′08″W / 42.883055555556°N 1.9355555555556°W | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
  | |||
ארץ הבסקים, כארץ השלמה (בבסקית: Euskal Herria) היא אזור תרבותי אירופאי, במערב הרי הפירנאים, הממוקם משני צדי הגבול שבין צרפת וספרד, לחופי האוקיינוס האטלנטי.
ארץ הבסקים מקיפה בתוכה את הקהילות האוטונומיות הספרדיות: חבל הבסקים, נווארה, וכן את חבל הבסקים הצפוני בצרפת. עם חלוף השנים, יסודות מהתרבות הספרדית והצרפתית (כולל השפות בהתאמה) השפיעו על החלקים השונים של חבל הארץ הזה.
האזור, המקיף את הקהילות האוטונומיות חבל הבסקים ונווארה בספרד ואת חבל הבסקים הצפוני בצרפת,[1][2] הוא מולדתם של בני העם הבסקי, שפתם הבסקית, תרבותם ומסורותיהם. האזור אינו הומוגני מבחינה לשונית או תרבותית, ובאזורים מסוימים ישנו רוב של תושבים שאינם רואים את עצמם כבסקים, כגון בדרום נווארה.[3] המושג עצמו עדיין מעורר מחלוקת רבה, ובית המשפט העליון של נווארה אישר את שלילת המימון הממשלתי לספרי לימוד המכלילים את קהילת נווארה בתוך תחום חבל הבסקים.[4]
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
השם בבסקית הוא Euskal Herria. קשה לתרגם את השם בדיוק לשפות אחרות בשל מגוון המשמעויות הרחב של המילה הבסקית herri. ניתן לתרגמה כאומה; ארץ, אדמה; עם, אוכלוסייה, עיירה, כפר, יישוב.[5] החלק הראשון, Euskal, הוא צורת התואר של השפה הבסקית (Euskara).[5] לפיכך, תרגום מילולי יותר יהיה "ארץ/אומה/עם/יישוב של השפה הבסקית", מושג שקשה להביע במילה אחת במרבית השפות האחרות.
שני האזכורים המוקדמים ביותר (בצורות כתיב שונות) מופיעים בכתב היד של חואן פרס דה לסאראגה, המתוארך לסביבות השנים 1564–1567 כ-eusquel erria, eusquel erriau ו-heuscal herrian ('בחבל הבסקים'), וכן כ-Heuscal-Herrian בתרגום התנ"ך של חואנס לייסאראגה שפורסם בשנת 1571.[6]
טריטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המונח חבל הבסקים מתייחס לאוסף אזורים המאוכלסים על ידי העם הבסקי, המכונה Euskal Herria בשפה הבסקית. אזור זה מתועד לראשונה ככולל שבעה שטחים היסטוריים ביצירתו הספרותית של אקסולאר Gero בתחילת המאה ה-17 (שם הוא גם מוסיף ומציין כי השפה הבסקית מדוברת "במקומות רבים אחרים"). חלק מהבסקים מתייחסים לשבעת המחוזות המסורתיים הללו יחד בשם זאספיאק באט, שמשמעותו "השבעה הם אחד" – סיסמה שהתקבלה בסוף המאה ה-19.
חבל הבסקים הצפוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]חבל הבסקים הצפוני, הנודע בבסקית בשם Iparralde (תרגום מילולי: החלק הצפוני), הוא חלקו של חבל הבסקים השוכן כולו בתחומי צרפת, בפרט בחלקו המערבי של מחוז הפירנאים האטלנטיים של צרפת (כאשר שאר המחוז מורכב מהפרובינציה ההיסטורית בארן). הקהילה העירונית של חבל הבסקים בימינו חופפת בקירוב לאזור מסורתי זה, עם התאמות קלות בלבד.[7] בהתאם להגדרות אלו, שטחו של חבל הבסקים הצפוני הוא 2,995 קילומטרים רבועים.[8]
.jpg)
חבל הבסקים הצרפתי מחולק באופן מסורתי לשלוש פרובינציות:
- לאבור, שבירתה ההיסטורית היא אוסטאריץ והיישוב המרכזי בה כיום הוא באיון (בבסקית: Baiona).
- נווארה התחתונה, שבירותיה ההיסטוריות הן סן-ז'אן-פייה-דה-פור (בבסקית: Donibane-Garazi) וסן-פאלה, והיישוב המרכזי בה כיום הוא סן-ז'אן-פייה-דה-פור.
- סול, שבירתה ההיסטורית היא מולאון (בבסקית: Maule-Lextarre) (שמהווה גם כיום את היישוב המרכזי).
תיאור תמציתי זה מראה את הקושי בהכללת מספר קומונות באזור אדור התחתון. ז'אן גויינטשה מציע כי מדויק יותר לתאר את האזור כאיחוד של חמש ישויות: לאבור, נווארה התחתונה, סול, וכן באיון וגראמון.[9]
חבל הבסקים הדרומי
[עריכת קוד מקור | עריכה]חבל הבסקים הדרומי, הנודע בבסקית בשם "Hegoalde" (מילולית, "החלק הדרומי"), הוא חלקו של האזור הבסקי השוכן כולו בתחומי ספרד. הוא מוכר לעיתים מזומנות כחבל הבסקים הספרדי. זהו החלק הגדול והמאוכלס ביותר בחבל הבסקים. הוא כולל שני אזורים עיקריים: הקהילה האוטונומית הבסקית (שבירתה היא ויטוריה-גאסטייס) והקהילה המאוגדת של נווארה (שבירתה היא פמפלונה-אירוניה).
הקהילה האוטונומית הבסקית (7,234 קמ"ר)[10] מורכבת משלוש פרובינציות, המכונות רשמית "שטחים היסטוריים":
- אלאבה (בירה: ויטוריה-גאסטייס)
- ביסקאיה (בבסקית: "Bizkaia") (בירה: בילבאו)
- גיפוסקואה (בירה: סן סבסטיאן)
הקהילה המאוגדת של נווארה (10,391 קמ"ר)[10] היא קהילה אוטונומית של פרובינציה יחידה. שמה מתייחס לצ'ארטרים והזכויות ההיסטוריות. חוקת ספרד של 1978 קובעת כי נווארה עשויה להפוך לחלק מהקהילה האוטונומית של חבל הבסקים אם כך יוחלט על ידי תושביה ומוסדותיה. עד כה, חוק זה לא יושם. למרות דרישות למשאל עם מצד כוחות שמאל קטנים ולאומנים בסקים בנווארה, המפלגות הספרדיות המרכזיות ואיחוד העם הנווארי (שזכה בשלטון עד 2015) התנגדו לכך.
בנוסף לאלה, שתי מובלעות הממוקמות מחוץ לקהילה האוטונומית מוזכרות לעיתים קרובות כחלק מכלל חבל הבסקים:[11]
- מובלעת טרביניו (280 קמ"ר), מובלעת קסטיליאנית באלאבה.
- ואיה דה וילאוורדה (20 קמ"ר), מובלעת קנטברית בביסקאיה.
אקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]באזור חבל הבסקים שולט אקלים ימי חם, לח וגשום. אזור החוף הוא חלק מספרד הירוקה, ובמידה רבה האקלים בו דומה לזה של באיון וביאריץ. אזורים פנימיים בנווארה ובדרום הקהילה האוטונומית הם אזורי מעבר בעלי אקלים ים-תיכוני יבשתי.
| מיקום | אוגוסט (°C) | אוגוסט (°F) | ינואר (°C) | ינואר (°F) |
|---|---|---|---|---|
| בילבאו | 26/15 | 79/59 | 13/5 | 55/41 |
| ויטוריה | 26/12 | 78/53 | 8/1 | 47/34 |
| הונדריביה | 25/17 | 78/63 | 13/4 | 55/40 |
| פמפלונה | 28/14 | 83/57 | 9/1 | 49/34 |
גאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האגן הבסקי-קנטברי מן הטריאס ממוקם בקצה המערבי של הרי הפירנאים, ומתוחם בצפון-מערב ובדרום-מזרח על ידי העתקי התמרה. מאסיבים מן הפלאוזואיקון התוחמים את האגן כוללים את המאסיף האסטורי במערב, מאסיף לה דמנדה בדרום, ומאסיפי סינקו ויאס וקינטו ריאל במזרח. הטור הסטרטיגרפי כולל את התכסית היבשתית הסילציקלאסטית מן היורה העליון-ברמיאן, אבן גיר urgonian מן האפטיאן-אלביאן, ותצורות טורבידיט עמוקות מן הקנומן. מרבצים אלו הפיקו עופרות ברזל, סידריט, ספלריט וגלנה. בליה על פני השטח הפיקה גתיט, לימוניט והמטיט.[13]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי תיאוריות מסוימות, הבסקים עשויים להיות השריד הקרוב ביותר מבין תושבי מערב אירופה לתקופה הפלאוליתית שקדמה להגירות ההודו-אירופיות. שבטים בסקים הוזכרו על ידי הסופר היווני סטראבון והסופר הרומי פליניוס הזקן, בהם הוואסקונים ואחרים. קיימות ראיות משמעותיות המצביעות על זהותם הבסקית בתקופה הרומית בדמות שמות מקומות, כתובות אקוויטניות המתעדות שמות בני אדם ואלילים (המאה ה-1 בקירוב) ועוד.
מבחינה גאוגרפית, חבל הבסקים היה מאוכלס בתקופה הרומית על ידי מספר שבטים: וואסקונים, וארדולים, קאריסטים, אאוטריגונים, ברונים ואחרים. שמות מקומות עתיקים מסוימים, כגון דבה, מעידים על נוכחות עמים שאינם בסקים בנקודה מסוימת בפרוטוהיסטוריה. השבטים העתיקים מוזכרים בפעם האחרונה במאה ה-5, ולאחר מכן אבדו עקבותיהם, כאשר רק הוואסקונים עודם מתועדים.[14]
תושבי אזור פמפלונה, לאחר לחימה ממושכת נגד הפרנקים והוויזיגותים, ייסדו את ממלכת פמפלונה (824), שהייתה קשורה בקשר בל יינתק לבני בריתם הבאנו קאסי.[14]
כל שאר השבטים בחצי האי האיברי נטמעו במידה רבה בתרבות ובשפה הרומית עד תום התקופה הרומית או בראשית ימי הביניים, בעוד שבסקים אתניים הוסיפו לאכלס שטחים במזרח הרי הפירנאים מהמאה ה-8 עד המאה ה-11.[15]
ימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראשית ימי הביניים (עד המאה ה-9) השטח שבין נהרות האברו והגארון נודע בשם וסקוניה – אזור אתני ויישות פוליטית שנאבקה להדוף את הסמכות הפאודלית הפרנקית מצפון ואת לחץ הוויזיגותים והקורדובנים מדרום.[16]
עם חילופי המילניום, דעיכת הסמכות המלכותית הקרולינגית והתבססות הפאודליזם הותירו את וסקוניה (שהפכה לגסקוניה) מפוררת לרשת של רוזנויות ווויקונטויות, כגון סול, לאבור ועוד. מדרום לפירנאים צמחו גיפוסקואה, אלאבה וביסקאיה החל מהמאה ה-9 ואילך.
שטחים מערביים אלה נשבעו נאמנות לסירוגין לנווארה בשלביהם המוקדמים, אך סופחו לממלכת קסטיליה בסוף המאה ה-12. בשלהי ימי הביניים עלו לגדולה משפחות חשובות שגרמו למלחמות עקובות מדם, אשר הופסקו רק באמצעות התערבות המלוכה והעתקת מוקד הכוח מהכפר אל הערים במאה ה-16.[14] בינתיים, הוויקונטויות לאבור וסול תחת סוזרניות אנגלית שולבו לבסוף בצרפת לאחר מלחמת מאה השנים, כאשר באיון נותרה המעוז האחרון של בית פלנטג'נט עד 1453.
העת החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנווארה, מלחמות האזרחים סללו את הדרך לכיבוש הספרדי של מרבית נווארה בין השנים 1512 ל-1524. נווארה העצמאית מצפון לפירנאים נטמעה ברובה בצרפת בשנת 1620, אף על פי שהמלך אנרי הרביעי הצהיר על עצמאותה המתמדת של נווארה מצרפת.[17] בעשורים שלאחר הסיפוח הספרדי, חבל הבסקים עבר תהליכי האחדה דתית ולאומית מוגברים, בעידוד המונרכיות האבסולוטיות העולות בתקופת הרנסאנס.[18]
בחבל הבסקים הצרפתי, הפרובינציות הלכו ואיבדו את מעמדן האוטונומי עד למהפכה הצרפתית,[14] אז עובדו המחוזות המסורתיים מחדש כדי ליצור את מחוז הפירנאים האטלנטיים. בחבל הבסקים הדרומי, הצ'ארטרים הפיסקאליים והאוטונומיים נשמרו עד למלחמות הקרליסטיות,[14] אז תמכו הבסקים בטוען לכתר קרלוס (הצ'ארטרים בוטלו לבסוף ב-1876). המצב הריכוזי שנוצר הוליד תסכול באזור, שהוביל לצמיחת הלאומיות הבסקית בסוף המאה ה-19, בהשפעת הלאומיות הרומנטית האירופית.[14]
מאז נעשו ניסיונות למצוא מסגרת חדשה לממשל עצמי. הניסיון הראשון התממש עם הכרזת הרפובליקה הספרדית השנייה ב-1931, אך נעצר בשל מלחמת האזרחים בספרד. לאחר דיקטטורת פרנקו, נוסחה חוקה חדשה שהובילה ליצירת הקהילה האוטונומית הבסקית ונווארה במעמד של ממשל עצמי מוגבל. עם זאת, חלק ניכר מהחברה הבסקית עדיין שואף לרמות גבוהות יותר של עצמאות, לעיתים תוך שימוש באלימות (הפסקת האש של אט"א ב-2010 ופירוקה ב-2018).
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון לתחילת שנת 2006, אוכלוסיית חבל הבסקים מונה כ-3 מיליון נפש. צפיפות האוכלוסין, העומדת על כ-140 תושבים לקמ"ר, גבוהה מהממוצע הן בספרד והן בצרפת, אך פיזור האוכלוסייה אינו שוויוני ומתרכז בעיקר סביב הערים הגדולות. שליש מהאוכלוסייה מרוכז באזור המטרופוליטני של בילבאו רבתי, בעוד שרוב פנים הארץ של חבל הבסקים הצרפתי ואזורים מסוימים בנווארה נותרו בדלילות אוכלוסין.
רוב מכריע של אוכלוסיית חבל הבסקים מתגורר בתחומי הקהילה האוטונומית הבסקית (כ-2,100,000 איש, או 70% מהאוכלוסייה), בעוד כ-600,000 מתגוררים בנווארה (20%) וכ-300,000 (כ-10%) בחבל הבסקים הצפוני.
30% מאוכלוסיית הקהילה האוטונומית הבסקית נולדו באזורים אחרים של ספרד, ול-40% מהאנשים החיים בטריטוריה זו אין הורה בסקי יחיד. מרבית המהגרים ממוצא גליסי וקסטיליאני הגיעו בסוף המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20 בעקבות התיעוש המהיר.
ערים גדולות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| דירוג | עיר | מחוז/פרובינציה | אוכלוסייה |
|---|---|---|---|
| 1 | בילבאו | ביסקאיה | 350,184 |
| 2 | ויטוריה-גאסטייס | אלאבה | 253,996 |
| 3 | פמפלונה | נווארה | 203,944 |
| 4 | סן סבסטיאן | גיפוסקואה | 188,240 |
| 5 | ברקלדו | ביסקאיה | 101,486 |
שפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כיום, השפות השולטות בחבל הבסקים הספרדי והצרפתי הן ספרדית וצרפתית, בהתאמה. בתהליך ההיסטורי של עיצובן כמדינות לאום, ניסו ממשלות ספרד וצרפת בעוצמה משתנה להרתיע את השימוש בבסקית ובזהות הלשונית שלה.[19] השפה שנבחרה עבור החינוך הציבורי היא הביטוי הבולט ביותר לתופעה זו.
תחת משטרו של פרנסיסקו פרנקו, ניסתה הממשלה לדכא את הלאומיות הבסקית ולהגביל את השימוש בשפה הבסקית. אפילו פועלה של האקדמיה ללשון הבסקית (Euskaltzaindia) צומצם קשות. כיום, הקהילה האוטונומית הבסקית נהנית מאוטונומיה תרבותית ופוליטית, והבסקית היא שפה רשמית לצד הספרדית. השפה נהנית מסטטוס מוגן וממדיניות לשונית המעודדת את שימושה. מתוך כ-650,000 דוברי בסקית, כ-550,000 מתגוררים בחבל הבסקים הספרדי והשאר בצרפתי.[20]
מערכת החינוך הבסקית בספרד כוללת שלושה מסלולים לפי מודל הלימוד הלשוני: A (בספרדית עם בסקית כמקצוע), B (דו-לשוני), ו-D (לימודים בבסקית מלאה, עם ספרדית כמקצוע חובה – המסלול הפופולרי ביותר). בנווארה קיים גם מסלול G (ספרדית בלבד).
תקופת הניסיונות של צרפת לאשרר את האמנה האירופית לשפות אזוריות או לשפות מיעוט לא צלחה, ומעמדה של השפה הבסקית בחבל הבסקים הצרפתי מוסיף להיות פגיע.
אוניברסיטאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
האוניברסיטה המוקדמת ביותר בחבל הבסקים הייתה אוניברסיטת אוניאטי, שנוסדה בשנת 1540 בהרנני ועברה לאוניאטי ב-1548. היא פעלה במתכונות שונות עד שנת 1901. כיום, האוניברסיטה הציבורית המרכזית היא אוניברסיטת חבל הבסקים (UPV/EHU), בעלת קמפוסים בשלוש הפרובינציות המערביות.
בנווארה, ארגון אופוס דאי מנהל את אוניברסיטת נווארה, ולצידה פועלת האוניברסיטה הציבורית של נווארה (UPNA). כמו כן, תאגיד מונדרגון מפעיל את אוניברסיטת מונדרגון הפרטית.
פוליטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז הרבע האחרון של המאה ה-20 קיימות השקפות פוליטיות שונות מאוד לגבי חבל הבסקים. לאומנים בסקים שואפים ליצור מדינה עצמאית הכוללת את כל האזור, בעוד הלאומיות הספרדית שוללת את עצם קיומו של החבל כיישות פוליטית אחת.
המפלגות העיקריות הפעילות באזור כוללות את המפלגה הלאומית הבסקית (EAJ-PNV) הצעירה ברוחה והוותיקה (מרכז-ימין דמוקרטי-נוצרי), קואליציית השמאל הלאומית EH Bildu, מפלגת PSOE השלטת בספרד, והמפלגה העממית (PP). בנווארה בולטת מפלגת השורשים הימנית UPN.
לאומיות בסקית והמאבק הציבורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז המאה ה-19, הלאומיות הבסקית תובעת את הזכות להגדרה עצמית, הנתמכת כיום על ידי כ-60% מתושבי הקהילה האוטונומית הבסקית, בעוד התמיכה בעצמאות מלאה נעה סביב 36%. התביעה להגדרה עצמית אושרה מחדש בפרלמנט הבסקי בשנים 1990, 2002 ו-2006.
ארגון אט"א (ETA), שהוקם ב-1959 כארגון בדלני חמוש, ניהל מאבק אלים למען עצמאות החבל. לאחר עשרות שנות סכסוך, הכריז הארגון על הפסקת אש קבועה ב-2010, הודיע על סיום פעילותו החמושה ב-2011, ובמאי 2018 הכריז על פירוקו הסופי והמוחלט.
תרבות וספורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספורט הפופולרי ביותר בחבל הבסקים הוא כדורגל. הקבוצות המובילות – אתלטיק בילבאו, ריאל סוסיאדד, אוססונה, אייבר ודפורטיבו אלאבס – משחקות במערכת ליגות הכדורגל בספרד. אתלטיק בילבאו נודעת במדיניותה לשתף שחקנים בסקים בלבד.
כדורגלנים בסקים מפורסמים כוללים את אנדוני זוביזרטה (שיאן ההופעות בלה ליגה), צ'אבי אלונסו (זוכה גביע העולם ואליפויות אירופה), ססאר אספיליקווטה, חאבי מרטינס, אנטואן גריזמן (שצמח בריאל סוסיאדד) ואחרים. בחבל הבסקים הצרפתי צמחו כוכבים כגון בישנטה ליסרסו ודידייה דשאן.
ענפי ספורט פופולריים נוספים כוללים רכיבת אופניים (עם רוכבים אגדיים כגון מיגל אינדוראין, מנצח הטור דה פראנס 5 פעמים רצופות, ואברהם אולנו), רוגבי (במיוחד בחבל הבסקים הצרפתי עם מועדונים כמו ביאריץ), כדורסל (קבוצת היורוליג סאסקי בסקוניה), טיפוס הרים וגלישת גלים.
ספורט בסקי מסורתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסורת הספורט הכפרי הבסקי קשורה למשימות חקלאיות היסטוריות שהפכו לתחרויות:
- איזקולריצה (חטיבת עצים בגרזן)
- הארי-חסוטזאילאק (הרמת אבנים כבדות)
- אידי פרובאק (משיכת אבנים באמצעות שוורים)
- סוקטירה (משיכת חבל)
- פלוטה בסקית וחאי אלאי (משחקי כדור קיר מסורתיים)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כש-3 + 4 שווה 1: טיול לארץ הבאסקים, באתר ynet, 29 במאי 2017
- דוד הכהן, מפינצ'וס ועד הגוגנהיים: 10 ימים בארץ הבאסקים, באתר כלכליסט, 1 ביוני 2018
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ www.funtsak.com, Funtsak-Diseño y Programación Web-. "Zazpiak bat (siete en una): el País Vasco de Pío Baroja". www.txalaparta.eus (בספרדית). ארכיון מ-8 בדצמבר 2019.
- ↑ Azkue, Resurrección María de (1989). Euskaleŕiaren yakintza = Literatura popular del País Vasco (3rd ed.). Bilbao: Eukaltzaindia. ISBN 84-239-2550-1. OCLC 23117742.
- ↑ "Euskal Herriko Soziolinguistikazko Inkesta 1996 – Nafarroa" (PDF). Eusko Jaurlaritza, Nafarroako Gobernua, EKE. 1997. ארכיון (PDF) מ-18 באוגוסט 2006.
- ↑ "Navarre Supreme Court ruled against scholar books which included Navarre in Euskal Herria". EFE. 5 בנובמבר 2018. ארכיון מ-25 בפברואר 2023.
- 1 2 Aulestia, G. Basque-English Dictionary (1989) University of Nevada Press ISBN 0-87417-126-1
- ↑ Lizundia, José Luis (2 באוקטובר 2006). "Nombres y conceptos". El País. ארכיון מ-6 בפברואר 2012.
- ↑ "Le territoire". www.communaute-paysbasque.fr (בצרפתית and בסקית). ארכיון מ-11 במאי 2023.
- ↑ This result is obtained by addition of the communal areas given by the Institut Géographique National; it was based on the provincial subtotals as computed by "The Euskal Herria Databank". Gaindegia Association. אורכב מהמקור ב-14 במרץ 2010.
{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: unfit URL (link) - ↑ Jean Goyhenetche (1993). Les Basques et leur histoire: mythes et réalités. Baiona, San Sebastián: Elkar. ISBN 2-903421-34-X.
- 1 2 Area figures for Spanish Autonomous Communities have been found on the Instituto Geográfico Nacional website "Instituto Geográfico Nacional". אורכב מ-המקור ב-17 באוקטובר 2009.
- ↑ For instance, Eugène Goyheneche writes that Treviño is "an integral part of Araba, administratively belonging to the province of Burgos" Le Pays Basque. Pau: SNERD. 1979., p. 25.
- ↑ "Standard climate Values - State Meteorological Agency - AEMET - Spanish Government". www.aemet.es (באנגלית). ארכיון מ-19 באוגוסט 2018.
- ↑ Águeda Villar, J.A.; Salvador González, C.I. LEAD-ZINC AND IRON MINERALIZATIONS IN THE URGONIAN OF THE BASQUE-CANTABRIAN BASIN (PDF). El Instituto Geologico y Minero de Espana. ארכיון (PDF) מ-18 בדצמבר 2025.
- 1 2 3 4 5 6 Collins, Roger (1990). The Basques (2nd ed.). Oxford, UK: Basil Blackwell. ISBN 0631175652.
- ↑ Lewis, Archibald R. (1965). The Development of Southern French and Catalan Society, 718–1050. Austin: University of Texas Press. ארכיון מ-12 ביוני 2010.
- ↑ Douglass, William A.; Douglass, Bilbao, J. (2005) [1975]. Amerikanuak: Basques in the New World. Reno, NV: University of Nevada Press. ISBN 0-87417-625-5. ארכיון מ-14 בספטמבר 2025.
- ↑ "Perspectiva política" (PDF). El Libro Blanco del Euskera. Euskaltzaindia. 1977.
- ↑ Torrealdi, J.M. El Libro Negro del Euskera (1998) Ttarttalo ISBN 84-8091-395-9
- ↑ "Basque language". English Pen. 13 במאי 2004. אורכב מ-המקור ב-7 בפברואר 2012.