ארבע הליחות

ארבע הליחות וייצוגן האסטרולוגי

ארבע הליחות הן בסיסה של גישה רפואית שהוצעה על ידי קלאודיוס גלנוס (יש המייחסים אותה להיפוקרטס בן המאה ה-5 לפנה"ס), ובאה להסביר את מקורן של המחלות.

על פי תאוריה זו לאדם ארבע ליחות – מרה שחורה, מרה צהובה או ירוקה (מרה), מרה לבנה (כיח) ומרה אדומה (דם). כאשר עקב גורמים חיצוניים יש עודף או חוסר באחת הליחות, יהיה האדם חולה. הרופא אמור לעזור לטבע בריפוי החולה באמצעות הקזה או הוספה של ליחות.

לתאוריית ארבע הליחות זיקה הדוקה לתאוריה רווחת אחרת ביוון העתיקה, זו של ארבעת היסודות. שילוב שתי התאוריות מוצג בטבלה הבאה:

ליחה	מזג	עונה	יסוד	איבר	איכויות	מצב-רוח	מאפיינים
מרה אדומה (דם)	מזג סנגוויני	אביב	אוויר	כבד	חם ולח	בוטח	אמיץ, מלא תקווה, אוהב
מרה לבנה (ריר)	מזג פלגמטי	חורף	מים	מוח/ריאות/לבלב	קר ולח	אדיש	רגוע, בלתי אמוציונלי
מרה צהובה (מרה)	מזג כולרי	קיץ	אש	כיס המרה	חם ויבש	מהיר חימה	נוח לכעוס, רע מזג
מרה שחורה	מזג מלנכולי	סתיו	אדמה	טחול	קר ויבש	מלנכולי	דיכאוני, חסר שינה, מוטרד

עבודתו של רודולף וירכו שהתפרסמה בשנת 1858, סימנה את תום התקופה בה שלטה התפיסה הרפואית של ארבע הליחות.

הליחות

מרה אדומה

האמונה הרווחת הייתה שהדם מיוצר בכבד.

מרה לבנה

עודף של מרה לבנה גורם לאדישות.

מרה צהובה

עודף של מרה צהובה גורם לאגרסיביות. כעס שהוא תוצר של אגרסיביות פוגע בכבד ויוצר חוסר איזון של המרות.

מרה שחורה

עודף של מרה שחורה גורמת לדיכאון.

בתרבות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ברפואה המודרנית השימוש במונחים הללו נעלם לחלוטין, אולם הם השאירו את רושמם על השפה. בעברית משמש בעיקר הביטוי מרה שחורה. בשפות אחרות יש שימוש בשמות נוספים. גם המקור למילה הומור הוא מאותן ליחות.

במוזיקה

קרל פיליפ עמנואל באך כתב טריו סונטה לשני כינורות ולבסו קונטינואו בדו מינור תחת הכותרת "הסנגוויני והמלנכולי" (Sanguineus et Melancholicus) שבולטים בה השינויים הפתאומיים ב "מצב הרוח". היצירה פורסמה לראשונה בשנת 1751.

בטהובן כתב בגטלה לפסנתר תחת הכותרת "עליז – עצוב" (Lustig – Traurig). היצירה פורסמה לראשונה בשנת 1802.

ראו גם

• מזג
• ארבעת היסודות

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארבע הליחות בוויקישיתוף